רש"י על בבא קמא ק״ח

1 ובאו עדים - דכשנשבע היתה אצלו לחייב כפל והדר הודה איהו אבתרייתא:

2 מאי - מיחייב חומש אהך שבועה בתרייתא או לא:

3 והא איחייב ליה כפילא - עליה דהאי ממון:

4 או דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש - כגון אי הוה מודה השתא אקמייתא אחר העדאת עדים הוה מיפטר מחומש אבל השתא דאבתרייתא אודי והך שבועה לא חייבתיה כפילא תחייביה חומשא והכא ליכא למימר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה דכי אמרינן ליה היכא דאתו סהדי אשבועה שניה דאמרינן אשבועת חנם לא מחייבי כפילא אבל היכא דאודי עלה קיימא לן לעיל בבא קמא דף קו. השביע עליו חמשה פעמים כו' דלענין חומש ואשם לא שני ליה בין שבועת עצמו לשבועת דיינין ובלבד שיכפור ממון:

5 אמר לאחד מן השוק - שאין שומר על שורו:

6 משביעך אני - משום הודה מעצמו דסיפא נקט אבל משום כפל בלאו שבועה נמי מיחייב:

7 תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא מאי - הכי גרסינן:

8 לקרן אחת - אם כפר וחזר וכפר וה"ה לתרין כפילי:

9 תבעוהו בעלים לשומר חנם ונשבע - שנגנבה ונפטר ואח"כ שילם לפנים משורת הדין:

10 כיון דאטרחיה - שומר לבעלים עד שהביאוהו לבית דין ונשבע אע"ג דהדר שילם לא מקנו ליה בעלים לשומר כפילא בשעת תשלומים:

11 שהרי אמרו וכו' - ויכול היה ליפטר בשבועה:

12 הא נשבע אע"פ ששילם - כיון דאטרחיה בשבועה למי משלם גנב כפל לבעל הפקדון כטעמיה דאביי דלעיל:

13 מי נפטר הגנב - מן הכפל כשאר מודה בקנס:

14 בהודאה - שהודה לשומר:

15 או לא נפטר - דכיון דנשבע שומר תחילה נסתלק ושוב אינה בשמירתו ולא הויא הודאה:

16 אם באמת נשבע - השומר שטען נגנבה באונס ונמצא כן:

17 ולא הניחוהו מאי - מדלא נשבע נאמן הוא עדיין לבעלים או דלמא כיון דעמד לישבע תו לא מהימני ליה בעלים:

18 נשבע לשקר מהו - מי אמרינן אכתי עליה רמיא דכיון דלשקר נשבע סופו להתחרט ולשלם הלכך תביעתו תביעה או לא:

19 אית דגרס אם באמת נשבע - דלא פשע לא נפטר הגנב דכיון דבאמת נשבע אפטר ליה שומר ותו לא רמיא עליה למתבעיה לגנב ואם לשקר נשבע כגון דפשע נפטר הגנב בהודאת שומר דאכתי עליה רמיא לשלומי וראשון שמעתי ועיקר הוא. דהכא איכא לאקשויי א"כ מאי בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע ממש דאסתלק ליה מבי דינא דתו לא רמיא עליה לא שבועה ולא פרעון עד שיבאו עדים שפשע אמרינן דנפטר הגנב דאכתי אשומר רמיא למתבעיה כל שכן היכא דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי:

20 את עבדת לן מילתא - טובה ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על דידן נמי רמיא למיעבד מילתא דטיבותא לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה:

21 נגנבה באונס - בלסטים מזויין דשומר שכר פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציא מידו:

22 רצה נשבע - והבעלים יפרעו מן הגנב:

23 עושה עמו דין - משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב:

24 ואם שומר שכר הוא - אע"ג דפטור בלסטים מזויין הכא הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחריה לפיכך הוא ישלם לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב:

25 עושה עמו דין - ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה:

26 לימא פליגא - דרבא אדרב הונא בר אבין:

27 כגון שקדם ונשבע - קודם שהוכר הגנב:

28 מתני' משלם קרן - דאין חומש ואשם אלא אם הודה דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא והתוודה:

29 הרי זה משלם קרן וחומש לבניו - של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים ואף על גב דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למעבד השבה ואין מעכב אפילו כנגד חלקו:

30 אין לו - נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו או שאין רוצה להפסיד חלקו:

31 לוה - מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה:

32 ובעלי החוב באין ונפרעין - מן ההשבה את חלקו כגון אם היו שנים אחין והוא שלישי נפרעים בעלי חובים מן ההשבה שליש החוב והשאר יגבו ממנו: